1. בחירה בהכוונת העיניים

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ: אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: (במדבר כג, כא-כג)

2. בניין אורות העיניים והלב

ולא תתורו אחרי לבבכם – כמו (במדבר יג) מתור הארץ. הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסים לו את העבירות העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות (רש"י, שם)

3. הארת פנים

רבא אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה עליו רעים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו (תענית ח, א)

4. דמיון מודרך מובנה

חוט של תכלת מאי היא דתניא רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד דכתיב "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו"' וכתיב "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (חולין פט, א)

5. תפילה על הילד

לעולם איננו יכולים לומר שהתפללנו כבר מספיק עבור הילדים ואי אפשר לקצוב גבול לתפילות שעלינו להתפלל. גם אין נוסח שתיקנו חז"ל לתפילה שכזו ישנה רק אפשרות להתפלל מעומק הלב כל אחד צריך לעשות בנוסחו האישי… ויש נוסח כללי שנמסר בשם החזון איש לאומרו בברכת שומע תפילה או בהדלקת נרות שבת וכך כתב: "יה"ר מלפני ה' אלוקי ואלוקי אבותי שתרחם על בני … ותהפוך את לבבו לאהבה וליראה את שמך לשקוד בתורתך הקדושה ותסיר מלפניו כל הסיבות המונעות אותו משקידת תורתך הקדושה ותכין כל הסיבות המביאות לתורתך הקדושה כי אתה שומע…" (זריעה ובין בחינוך, הרב וולבה)

6. מה מאפשר לנו להכיר את זולתנו באמת

כל חזיון, בין מוחשי בין שכלי, הבא להתייצב במצב של פגיעה חושית, אצל כל חש, וכל משכיל, מיד הוא מעורר רגש או מחשבה, שהיא כפולה, אחת שהיא שתיים, מצד עצמו של החזיון ומצד תאריו המתייחסים אל הנושא העסקן באותם הדברים. (דעת אלוהים, עקבי הצאן, הראי"ה קוק) 

7. שפה חדשה בדור הפוסט

כל מה שנכנס בנשמה אחת מהשפעת חברתה, אע"פ שמועיל לה הדבר מאיזה צד, שסוף כל סוף הוא מקנה לה איזה ידיעה, או איזה הרגשה טובה ומועילה לפעמים, הוא עם זה מזיק לה גם כן, במה שהוא מערב יסוד זר במהותה. ואין העולם משתלם כי אם במעמד של שלילת ההשפעה הזרה. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". (שלילת ההשפעה הזרה, אורות הקודש א)

8. מהנהגת לאה להנהגת רחל

רבי אלעזר לטעמיה, דאמר שמחו את ירושלם, היינו דכתיב (תהלים ק ב) עבדו את יהו"ה בשמחה, כתוב אחד אומר עבדו את יהו"ה בשמחה, וכתוב אחד אומר (שם ב יא) עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה, מה בין האי להאי, אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא (זוהר ג, קיח, א)