fbpx

לעולם החול מכיל את הקודש והקודש מכיל את החול / מאת ד"ר מיכאל אבולעפיה

בפסיכולוגיה, בחינוך ילדים, ובכל תחום שמופיע לעת התחייה הלאומית של האומה הישראלית בארצה, נראה שהקודש מכיל את החול והחול מכיל את הקודש. כי החול הוא הבסיס של הקודש כמו שהגוף הוא הבסיס של הנשמה, והנשמה היא מקור הקיום של הגוף.

אנחנו אחרי מערכת בחירות ואנחנו רואים עד כמה הנושא הזה הוא קריטי בחברה הישראלית. כביכול שהמאבק הסמוי או הגלוי הוא עד כמה האומה שלנו צריכה להיות קודש ועד כמה היא צריכה להיות חול, וזהו עניין מטושטש וחסר ערך באמת, כי לעולם החול מכיל את הקודש והקודש מכיל את החול.

יש לפעמים שהמחשבה הזכה העליונה מופיעה בפשוט ובגלוי של חיי החול דווקא ולפעמים היא נסתרת במציאות. כמו למשל האורות המתגלים בליל הסדר הם עצומים ואשרי מי שזוכה לראותם אבל כולנו עדים לכך שמתרחש התרחשות מאוד עמוקה. וגם המוסר הטבעי והפשוט, הדרך ארץ של האדם הפשוט לפעמים הוא רושם של אור עליון אבל הוא חול לגבי הקודש. (שמונה קבצים א, שלא, הראי"ה קוק). ויש לפעמים שצדיקים גמורים מפחדים מדי מהחול והם נופלים ממדרגתם על כך כי מרוב רצון לקודש ללא חול, אין הנפש כבר כוח להכיל את התעופה הנשמתית ועלולה להיות התרסקות גדולה. כי לעולם החול הוא שמכיל את הקודש. 'והם מוצאים את עלייתם בזה שהם מתחזקים להיות נוטלים את החול, וכל מעשיו, עסקיו ומחשבותיו, ומעלים אותו כולו בקדושה העליונה' (שמונה קבצים א, שצה). כי החול מכיל את הקודש.

אבל גם הקודש מכיל את החול. למשל התפיסה הריאלית ביותר היא החשיבה הרוחנית. למשל הטענה של התרבות המערבית שעלינו להיות ריאליים, כלומר לחיות חיי קניות, בקניונים, ולהיות מחוברים לחדשות בכל עת, היא טענה שקרית. אנחנו רואים שלרוב ההתעסקות החומרנית הזו היא הרבה גם מלווה בהופעות דמיוניות כשהאדם קונה הרבה ומדמיין בכך שהוא מאושר. ולפעמים החשיבה הרוחנית העליונה היא הכי מחוברת למציאות, והיא הכי מעשית, הכי מקורקעת. למשל הקודש מקנה לנו ראייה כוללת של המציאות והיא הראייה היותר נכונה כמו לדוגמה בנושא של אסטרטגיה צבאית. גם בפסיכולוגיה, הטיפול הנובע ממקום רוחני הוא הטיפול שרואה את האדם באמת לפי שהוא במהותו אבל גם במציאותו. אנחנו משתמשים בשיטות של קרקוע ועבודה דרך הגוף כדי לחבר את האדם למהותו הפנימית. כי בסוף נקודה אחת מכילה את הכל, הקודש והחול (ראה שם א, תרצה) וכל הבנה, ככל שהיא כוללת יותר, ככה היא חודרת יותר לכל הפרטים, ככל שהיא הבנה היונקת ממקום נצחי יותר ככה היא מאירה יותר לעסקי השעה (שם א, תתלז).

בפסח אנחנו יוצאים ממצרים כלומר מהתפיסה המצומצמת הרואה שהקודש והחול מתנגשים, פוסלים זה את זה. ההפך הוא הנכון. לעולם החול מכיל את הקודש והקודש מכיל את החול.

 

דילוג לתוכן