החיים שלנו מלאי אירועים שעלולים לפעמים לערער את היציבות שלנו. מה יכול לאפשר לנו את היציבות? זוהי תחושת הרצף שבתוכנו – יש באדם נשמה טהורה והיא רציפה. ואמנם האמונה של ישראל היא שלמרות כל האירועים המפריעים ומטלטלים אותנו, הכל נמצא ברצף מופלא, רק שלא תמיד הוא נראה לעין. הספקנות למשל יוצרת תחושה של אי רצף מתמיד, האמונה נחלשת, כל דבר מעורר חשש, כל דבר מעורר הרהורי כפירה. כשתינוק בבטן אמו הוא עטוף כולו בחיי עדן ותענוג, והוא חי ברצף מופלא עם גופה של אמו. הלידה היא טראומה שבה הוא מאבד את תחושת הרצף. הוא חווה אמנם לראשונה שניתן לאבד את הרצף, אבל מהר מאוד הוא ילמד, ובמשך כל ימי חייו הוא ילמד, שאחרי איבוד הרצף הראשוני הוא יוכל לבנות מערכת של רצף הרבה יותר משוכללת מהראשונה. עם הזמן הוא לומד גם לשאת הנעלם, שאחרי לילה בא היום, ושלמרות שיש רעב שהוא תחושה של איבוד רצף, בא השובע. וכן כל ימי חיינו, אנחנו פוגשים שטבענו הוא לא תמיד ידידותי, שיש לנו נפילות וקשיים, אבל בהמשך אנחנו מתעוררים לאמונה, כלומר להבנה ברורה, שאחרי הנפילות אנחנו תמיד מסוגלים לקום מחדש, שכל ירידה היא לצורך עליה, וכל חוויה של איבוד רצף באה על מנת לבנות מערכת רציפה עמוקה יותר שהיא – אמונה. האמונה היא הרצף הקיומי המכיל ביותר, ולכן נאמר "אמונתך בלילות" דווקא, כי היא משתכללת דווקא על ידי המפגש עם איבוד הרצף – עם כוחות הלילה. 

עובד ה' יודע שכל מה שהוא עובר בחייו, הכל הוא על מנת לעזור לו לפתח תפיסה גדולה יותר, עמוקה יותר ואמונית יותר. יש מי שנתקע בפרט קטן ומאמין שהטוב הוא כאן ועכשיו ואין לו כלים להכיל את הרוע. אבל 'ההולך תמים' הוא בעל כוחות אדירים של הכלה, והוא יודע שמעבר לכל הרעש הגדול של המציאות יש אור גדול ועצום של האמת הא-לוהית, הממלא את כל העולמות אבל המסובב את כל העולמות.

מטפלים שלומדים פסיכותרפיה ברוח אמונית יהודית, לומדים אמנם להיפגש עם כל רע, כל נפילה, כל כאב וכל צרימה, אבל כל מגמתם היא להחזיר את האדם לתחושת הרצף שאבדה לו, וזאת ממקום אמוני יותר, עמוק יותר. 

גם את ההורים צריך ללמד איך כל נפילה, כל משבר, כל קושי בחינוך סולל דרך לפתח כוחות עוצמתיים יותר אצל הילד. למשל ילד גדֵל בתחושה שהוא לא יוצלח, כי כך ההורים משדרים לו, והוא למרבה הפלא, רוצה להחזיק בתחושה רציפה שההורים שלו צודקים, ומאמץ את הדימוי שנותנים לו. פתאום הוא פוגש מורה שמאמינה בו ומחדירה בו תחושה שהוא שווה משהו. אבל זה יוצר לו מאבק פנימי, כי עכשיו הוא בתחושה של חוסר רצף. אבל בהמשך הוא יפתח אמון בעצמו הרבה מעבר למבט של הוריו עליו, והוא יביא את התוכן הנשמתי שלו לידי ביטוי, ויבנה מבנה רציף. 

שנזכה לטפל ולחנך טוב יותר, עמוק יותר, כלומר להבין שכל איבוד רצף בא לפתח תחושת רצף עמוקה יותר, עד כדי חיזוק האמונה בכוח האינסופי הטבוע בנו.