אירועים המתרחשים בעולם ומשתקפים אלינו דרך החדשות, יכולים וצריכים ללמד אותנו דבר מה על עצמנו. אנו צריכים להתייחס לתמונות הקשות או לבשורות הרעות המגיעות אלינו מתוך התבוננות עמוקה, הנושאת מסר. לא כלאחר יד.
אז מה יש לנו ללמוד מהתבוננות בחברה האמריקאית? אם נגרד מעט את פני השטח, נגלה שאנו עדים לתרבות מתסכלת. מצד אחד, היא מנסה לשדר לנו אידיאל של הצלחה. מצד שני, המציאות מגלה שאין לאידיאל הזה כיסוי. אין כיפת ברזל חברתית.
התרבות האמריקאית – לא רק אלימות – איפה ההומלסים מסתתרים?
בארה”ב, למשל, אין חוק בריאות ממלכתי וקופות חולים ציבוריות. שירותי הבריאות נרכשים באמצעות ביטוחים פרטיים. המשמעות היא קיומם של פערים עצומים בין עניים לעשירים בכל הנוגע לשירותי בריאות. כולנו גם מכירים את תמונות עיר ההומלסים הענקית שמתקיימת כיקום תחתי מקביל בעיר ניו יורק. במקום שבו החלום האמריקאי מתנפץ מתחת לאדמה.
פינוקים וסיפוקים מיידיים – תרבות המערב היא תרבות של פינוק ומילוי תשוקות מיידי. תרבות שמעמעמת את הכושר הרגשי לדחות סיפוקים. בשפה נפשית זה אומר שהיא תרבות שמפתחת מוח שמאל, בלי מוח ימין. אין סבלנות, אז אין אהבה, אין הנאה בעצם התהליך, הכל פרגמטי, תכליתי ועובדים רק על השגת המטרה, שהיא בדרך כלל, נסובה סביב כסף, מיניות, כוח, כבוד, קנאה, כלומר, מסביב לנושאים הנמוכים של הנפש.
מה יעשה אותנו אנשים טובים יותר? אנחנו לא שוללים את תרבות המערב. העניין שלנו הוא ללמוד מהמציאות על מנת להיות אנשים טובים יותר. מה גורם לנו להיות אנשים טובים? קודם כל, התבוננות במציאות וזיהוי פגיעתה הרעה בנפש האנושית. אנחנו צריכים לזהות את התוצרים השליליים של תרבות הקניון והיופי, הסמארטפון והאכילה הגסה.
לא רק אלימות – התוצרים קשים. הרבה מעבר לתמונות של אלימות, תסכול, או זעם. הרובד העמוק יותר הוא אותו הקול האומר: ”לא ניתן לך לפתח את המקום העצמי שלך, נכניס אותך לתוך מכבש, שהוא עניין של אגו בעיקר. נפתח אצלך שכל, רגש, דמיון, אבל לא נפתח אצלך את החלקים הנעלים, היצירתיים, הערכיים, הרוחניים, החווייתיים.
מכלל יש – נשמע אין – ככל שאנו משכללים את טעם האוכל שבפינו, ככל שאנו מוצפים יותר בתמונות וסרטונים מושכי עין, ככל שאנחנו יסופגים יותר תרבות דיבור נחותה ואלימה בין פוליטיקאים – ככה אנחנו יותר מבינים מהי החשיבות ללמוד לעמוד בתוך תחושת החסר. כמה חשוב להחזיר את המושג ‘אהבת חינם ללא תנאי’ למרכז השיח. כמה עלינו ללמוד לפתח בעיקר את החלקים הערכיים של החיים.
לסור מרע – תנאי הכרחי לגילוי האושר – מי שחווה את תחלואיה של תרבות המערב, שואף לשינוי שיתחיל בחינוך. לבתי ספר שאינם בית חרושת להצלחה, אלא מקום ערכי לפיתוח כוחות הנפש, מקום לחינוך לגדלות, לכבוד הדדי, לפיתוח חשיבה חיובית.
התחושה היא שדבר מאוד מרכזי צריך לבוא לידי ביטוי בחינוך ילדינו ובעבודה העצמית והתנאי הראשון שצריך להתקיים כדי שזה יקרה הוא: ”סור מרע ועשה טוב’. עלינו קודם כל לזהות, ולהתרחק מתסמיני הריקנות בתרבות המערב, על מנת לגלות אוצרות של אושר שחבויים בנשמתנו. לא אושר של פרסומת, אבל אושר באמת.
.
אירועים המתרחשים בעולם ומשתקפים אלינו דרך החדשות, יכולים וצריכים ללמד אותנו דבר מה על עצמנו. אנו צריכים להתייחס לתמונות הקשות או לבשורות הרעות המגיעות אלינו מתוך התבוננות עמוקה, הנושאת מסר. לא כלאחר יד.
אז מה יש לנו ללמוד מהתבוננות בחברה האמריקאית? אם נגרד מעט את פני השטח, נגלה שאנו עדים לתרבות מתסכלת. מצד אחד, היא מנסה לשדר לנו אידיאל של הצלחה. מצד שני, המציאות מגלה שאין לאידיאל הזה כיסוי. אין כיפת ברזל חברתית.
בארה"ב, למשל, אין חוק בריאות ממלכתי וקופות חולים ציבוריות. שירותי הבריאות נרכשים באמצעות ביטוחים פרטיים. המשמעות היא קיומם של פערים עצומים בין עניים לעשירים בכל הנוגע לשירותי בריאות. כולנו גם מכירים את תמונות עיר ההומלסים הענקית שמתקיימת כיקום תחתי מקביל בעיר ניו יורק. במקום שבו החלום האמריקאי מתנפץ מתחת לאדמה.
תרבות המערב היא תרבות של פינוק ומילוי תשוקות מיידי. תרבות שמעמעמת את הכושר הרגשי לדחות סיפוקים. בשפה נפשית זה אומר שהיא תרבות שמפתחת מוח שמאל, בלי מוח ימין. אין סבלנות, אז אין אהבה, אין הנאה בעצם התהליך, הכל פרגמטי, תכליתי ועובדים רק על השגת המטרה, שהיא בדרך כלל, נסובה סביב כסף, מיניות, כוח, כבוד, קנאה, כלומר, מסביב לנושאים הנמוכים של הנפש.
אנחנו לא שוללים את תרבות המערב. העניין שלנו הוא ללמוד מהמציאות על מנת להיות אנשים טובים יותר. מה גורם לנו להיות אנשים טובים? קודם כל, התבוננות במציאות וזיהוי פגיעתה הרעה בנפש האנושית. אנחנו צריכים לזהות את התוצרים השליליים של תרבות הקניון והיופי, הסמארטפון והאכילה הגסה.
התוצרים קשים. הרבה מעבר לתמונות של אלימות, תסכול, או זעם. הרובד העמוק יותר הוא אותו הקול האומר: "לא ניתן לך לפתח את המקום העצמי שלך, נכניס אותך לתוך מכבש, שהוא עניין של אגו בעיקר. נפתח אצלך שכל, רגש, דמיון, אבל לא נפתח אצלך את החלקים הנעלים, היצירתיים, הערכיים, הרוחניים, החווייתיים.
ככל שאנו משכללים את טעם האוכל שבפינו, ככל שאנו מוצפים יותר בתמונות וסרטונים מושכי עין, ככל שאנחנו יסופגים יותר תרבות דיבור נחותה ואלימה בין פוליטיקאים – ככה אנחנו יותר מבינים מהי החשיבות ללמוד לעמוד בתוך תחושת החסר. כמה חשוב להחזיר את המושג 'אהבת חינם ללא תנאי' למרכז השיח. כמה עלינו ללמוד לפתח בעיקר את החלקים הערכיים של החיים.
מי שחווה את תחלואיה של תרבות המערב, שואף לשינוי שיתחיל בחינוך. לבתי ספר שאינם בית חרושת להצלחה, אלא מקום ערכי לפיתוח כוחות הנפש, מקום לחינוך לגדלות, לכבוד הדדי, לפיתוח חשיבה חיובית.
התחושה היא שדבר מאוד מרכזי צריך לבוא לידי ביטוי בחינוך ילדינו ובעבודה העצמית והתנאי הראשון שצריך להתקיים כדי שזה יקרה הוא: "סור מרע ועשה טוב'. עלינו קודם כל לזהות, ולהתרחק מתסמיני הריקנות בתרבות המערב, על מנת לגלות אוצרות של אושר שחבויים בנשמתנו. לא אושר של פרסומת, אבל אושר באמת.
.