fbpx

ושמחת בחגיך – על עבודת השמחה / מאת ד"ר מיכאל אבולעפיה

להיות בשמחה – זו עבודה. עבודה שבה כל אחד הוא המנכ”ל של עצמו. גם אם הוא חולה. גם אם הוא מובטל. גם אם פקד אותו יום קשה, תקופה קשה או אפילו אסון. זה נכון תמיד, אבל נכון עוד יותר בחג הסוכות שבו נצטווינו מפורשות על השמחה, בשעה שאנו נתונים בתקופה של סגר ומגיפה. אז איך יוצאים מהמצוקה והדאגות למצב צבירה נפשי של שמחה והאם זה אפשרי? האמנם נכון לומר ש”נחשוב טוב, יהיה טוב”, או שמא זו אשליה גמורה?

מעצם הגדרת השמחה כעבודה – ניתן להבין שגם אם אין לנו שליטה מוחלטת על המצב הנפשי, ודאי שיש לנו השפעה עליו. אנחנו יכולים להיות עובדי שמחה עצלים או חרוצים, יעילים או מגושמים, מכורים לעבודה או נותני עצות לאחרים. הבחירה בידינו.

אז הנה מספר עקרונות פעולה כיצד למנוע מתחושה של ייאוש להציף אותנו. כיצד לצאת מתבניות החשיבה ולהתגבר על הנטייה הנפשית הילדית להתלונן, להתבכיין ולהתמסכן. נוסחת הפלא היא תרגול יום יומי, שעה שעה, תוך התמקדות באני ולא באחר.

1. כל חשיבה חיובית היא חשיבה אמיתית, כי הטוב הוא השלם והאמת. הטוב הוא העניין הפנימי של החיים. למשל, המילה “נגף” מסביר האר”י ז”ל, עולה בערך מספרי לכל המילואים הקודשים או במילים אחרות, כמו בזמן המבול: אורות בלי כלים, מילוי בלי הכלה. מתוך הכרה בכך שהטוב הוא האמת, עלינו להימנע מלהסתכל על משבר הקורונה כסוף העולם, אלא כמסר אישי, כשיעור פרטי שהתקופה הזו מלמדת כל אחד מאיתנו. כזרקור על משהו שהיה חסר בחיינו או בתשומת לבנו ואנחנו צריכים למלא אותו או לפתח אותו.
2. ה”בדיעבד” הוא יותר גבוה ועמוק מה”לכתחילה”. יש מי שאומר: ”אני רק רוצה לחזור למה שהיה לפני הקורונה”. זו ראייה הממוקדת בעבר. ראייה המתעלמת מהשינוי שיצרה הקורונה בחיינו. ראייה שיש בה משום עיוורון. ראייה המתעלמת מהמסר שנושאת המציאות ונועד לגדל אותנו. במילים של האדמור מפיאסצנא: המציאות היא האמת. אנחנו הגלשן על הגלים והמחליט הגדול שלו, הרבי הגדול של גלישתו, הוא הגל דווקא. המציאות מספרת לנו סיפור, ועלינו להקשיב לסיפור הזה.
3. אין ספק צודק. כל פעם שעולה בנו הקול האומר: ”אולי לא נצא מזה לעולם”, ”אולי אהיה חולה קשה גם אני”, ”אולי” ו”אולי” – צריך ללמוד להשתיק אותו. זהו תמיד קול שקרן. הספק הוא שקרן פתולוגי, שתמיד לא צודק. קול הייאוש, הוא הקול המחליש. ההופכי של החיסון. עלינו ללמוד לחייך למשמע קול הזה ולהמשיך את החיים. חשוב במיוחד לא להשמיע אותו לסובבים אותנו, סתם, ללא סיבה. זה נכון גם לגבי חולים מאומתים, החוששים לחייהם. צריך להתחזק בביטחון מוחלט שהכל “בידיים הטובות” של מי שאמר והיה העולם, המשגיח על כל ייצורי בריאתו.
4. אין אשמה ביהדות. ”אולי בגללי סבא נדבק מהווירוס?”, אולי אני אשם בבידוד של חבריי לעבודה? משפטים אלו לא מועילים וגם לא נכונים. על פי רבי צדוק הכהן מלובלין שנייה לפני שעשיתי מעשה לא טוב, הייתה לי בחירה, ושנייה אחרי, זה כבר שייך לקב”ה, כי הרי כל המציאות היא שלו. כלומר, הכל צפוי אחרי והרשות נתונה לפני. עלינו לקחת אחריות ברמה המעשית, כדי לשפר את עצמנו ולתקן את מעשינו, אבל לא כדי לשקוע ברגשי אשם.
כל אלה, מושגים עמוקים, והינם בבחינת תיאור חלקי בלבד של עבודה שכל אחד צריך להתאמן בה, להתלמד בה ולהתמיד בה. בכל יום, בכל עת ובכל שעה. תמיד לחיות כבקרת רועה מחשבותיו ומילותיו, כדי לצאת מתבניות החשיבה שלנו ולשמש כלי קיבול למסרי המציאות.

עלינו בעיקר להודות, להתמלא דיבורים חיובים על הטוב שיש, כי הטוב הוא האמת, וזה מתוך התבוננות של עומק במציאות, בנקודת האמת של כל עניין, כי חיים ומוות ביד ה… עין והלשון.

כשנתבונן במציאות בעין טובה, נראה שמרוב ביטחון בה’ האוהב אותנו כל כך, הווירוס לא ימצא מקום להיות כאן, וייפרד מאיתנו בכבוד רב. כשנצייר ונדמה לעצמנו מציאות בלי קורונה, מציאות מלאת חיבוקים, מלאת פנים אל פנים, חום, אהבה אמיתית לכל אדם באשר הוא אדם ללא ראיה מגזרית, ללא דעות קדומות, ללא תבניות חשיבה מקובעות ושליליות – נזכה לחגים שמחים באמת. חג שמח!