להיות בשמחה – זו עבודה. עבודה שבה כל אחד הוא המנכ"ל של עצמו. גם אם הוא חולה. גם אם הוא מובטל. גם אם פקד אותו יום קשה, תקופה קשה או אפילו אסון. זה נכון תמיד, אבל נכון עוד יותר בחג הסוכות שבו נצטווינו מפורשות על השמחה, בשעה שאנו נתונים בתקופה של סגר ומגיפה. אז איך יוצאים מהמצוקה והדאגות למצב צבירה נפשי של שמחה והאם זה אפשרי? האמנם נכון לומר ש"נחשוב טוב, יהיה טוב", או שמא זו אשליה גמורה?
מעצם הגדרת השמחה כעבודה – ניתן להבין שגם אם אין לנו שליטה מוחלטת על המצב הנפשי, ודאי שיש לנו השפעה עליו. אנחנו יכולים להיות עובדי שמחה עצלים או חרוצים, יעילים או מגושמים, מכורים לעבודה או נותני עצות לאחרים. הבחירה בידינו.
אז הנה מספר עקרונות פעולה כיצד למנוע מתחושה של ייאוש להציף אותנו. כיצד לצאת מתבניות החשיבה ולהתגבר על הנטייה הנפשית הילדית להתלונן, להתבכיין ולהתמסכן. נוסחת הפלא היא תרגול יום יומי, שעה שעה, תוך התמקדות באני ולא באחר.
כל אלה, מושגים עמוקים, והינם בבחינת תיאור חלקי בלבד של עבודה שכל אחד צריך להתאמן בה, להתלמד בה ולהתמיד בה. בכל יום, בכל עת ובכל שעה. תמיד לחיות כבקרת רועה מחשבותיו ומילותיו, כדי לצאת מתבניות החשיבה שלנו ולשמש כלי קיבול למסרי המציאות.
עלינו בעיקר להודות, להתמלא דיבורים חיובים על הטוב שיש, כי הטוב הוא האמת, וזה מתוך התבוננות של עומק במציאות, בנקודת האמת של כל עניין, כי חיים ומוות ביד ה… עין והלשון.
כשנתבונן במציאות בעין טובה, נראה שמרוב ביטחון בה' האוהב אותנו כל כך, הווירוס לא ימצא מקום להיות כאן, וייפרד מאיתנו בכבוד רב. כשנצייר ונדמה לעצמנו מציאות בלי קורונה, מציאות מלאת חיבוקים, מלאת פנים אל פנים, חום, אהבה אמיתית לכל אדם באשר הוא אדם ללא ראיה מגזרית, ללא דעות קדומות, ללא תבניות חשיבה מקובעות ושליליות – נזכה לחגים שמחים באמת. חג שמח!