"רפאות תהי לשרך…."

מאמר המברר ענייני בריאות הגוף והנפש אצל העמל בתורה והירא את ה', בכלל, ובארץ ישראל בפרט. 

• התורה היא רפואה לגוף בעת היחלשותו, והיא גם רפואה מונעת

• השפעות התורה על בריאות הלומד ומעלת קיום התורה בארץ ישראל (ע"פ משלי פרק ג)

החלק הראשון של פרק ג' מברר את הזיקה בין עמל תורה לשכל, לרוחניות לגוף ולשפע הגשמי.

מלימוד התורה נמשכים רפואה לגוף ולא שלמות המידות ושלמות המעשה בלבד. ולמרות שהמסירות לתורה והעמל הבלתי פוסק בה מביאים לידי חולשת הגוף, תשישות ואף צער, שלמה המלך מבטיח שהתורה בעצמה תחזור ותעניק ללומד רפואה וארוכה.

• רפואה מונעת

רפואת התורה אינה מצטמצמת לריפוי חולשות ומחלות שכבר באו על האדם, אלא היא החיות האמיתית והשורשית, היא רפואה מונעת המגינה ומוסיפה חיים לעוסק בה.

• בריאות הגוף בזכות העמל בתורה בארץ ישראל

נשים לב לפסוקים א-ז של פרק ג שם למדים על זכות התורה המעניקה לעמל בה חיים רוחניים הנעלים בכמות ובאיכות, ובפסוק ח (להלן נלמד אותו בהרחבה) על החלמה ובריאות הגוף. 

אותם סגולות התורה הם אוניברסליים, וחלים בכל מקום ובכל זמן. אמנם בפסוקים ט-יא מתברר שמעל השפעת התורה הכללית הזו, ישנה המעלה המיוחדת של עם ישראל על ארצו: 

בפסוקים ט-י מבוארת זכות מתן הצדקה, המעשרות והביכורים. ובפסוק יא: "מוסר ה' בני אל-תמאס…" פירוש, מוסרים של אהבה שבאים ברחמים (בשם הויה ב"ה) בארץ ישראל. בהמשך (פסוקים יג-יח): מתוך מעלת הלימוד בארץ ישראל, התורה מעניקה לעמל בה גם ברכה גשמית בתבואה באסם ביקב ובכל נכסיו, וגם תוספת חיים בעולם הזה ובעולם הבא. יתרה מזו, בארץ ישראל יש מעלה ייחודית נוספת של השגחה על הפרטים, על כל לומד על כל תנועותיו, ועל כל תפקודי חיים, למשל, הטבת איכות השינה וביטול הפחדים וכל רע.

• ריפוי ייחודי לאברים ספציפיים: בטן, שרירים, טבור ועצמות

מדוע תועלת לימוד התורה מתרכזת במיוחד בשני אברים אלו: השורר והעצמות, ולא באברים אחרים?

פירש הרב, שאותם האברים חשופים במיוחד לצער ולהיחלשות אצל הלומד, ומפני כך יזכו דווקא הם בברכת הרפואה מאת ה'. המהר"ל מפראג רואה בהם כללות האדם: "כי הטבור שהוא השורר… הוא תחילת בריאת האדם", והתורה היא "שיקוי לעצמות מפני שאינם מקבלים כל כך רפואה מהטבור". 

על בסיס דברי הרב ודברי המהר"ל, ובעקבות ההתבוננות במחקרים רפואיים עדכניים, נציע כאן פרשנות נוספת חדשנית ומעמיקה: 

• תאי גזע – תאי פלא

תחום בעל חשיבות עליונה של המחקר הרפואי בעשור האחרון שמתמקד בתאי גזע, חושף את הפוטנציאל הרפואי המופלא והמיידי שבתאים אלה, ואת החזון העתידי הטמון בהם בהקשר למגוון רב של תחומי ריפוי.

מה הם תאי גזע? תאי גזע הינם אבני היסוד של גוף האדם. יש בהם שני סוגים: האחד, 'תאי גזע עובריים', להם חלק פעיל וחשוב בשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של העובר, ומהם יתפתחו הרקמות והאיברים השונים של העובר. השני, 'תאי גזע בוגרים', הם התורמים לחידוש ובנייה יומיומית של רקמות הגוף באדם הבוגר.

הייחודיות של תאי הגזע נובעת משתי תכונות עיקריות, המבדילות אותם מתאים אחרים: האחת, שהם עדיין תאים 'ניטרליים' שעדיין לא קיבלו את זהותם הסופית ואת ייעודם בגוף (עדיין לא עברו תהליכי מיון סופיים). לכן, הם מסוגלים להתמיין ולהפוך לפחות לסוג אחד של תא בוגר, כגון: תא עור, תא שריר או כדוריות דם, ובכך ליצור תאים חדשים, ולשקם רקמות ואיברים שונים. חשיבותן בולטת על רקע המחסור ההולך וגובר ברקמות ואיברים להשתלה.

השנייה, שהם מסוגלים להתחלק ולהתרבות ללא הגבלה ולייצר תאים זהים, ובכך לשמר מאגר מתמיד של תאי גזע בלתי ממויינים, שלא רכשו ייעוד או זהות סופיים. כבר כיום, המחקר מכוון ומסוגל ליצירת רקמות מאותם המאגרים.

מקורם העיקרי של התאי גזע הוא ממוח עצם ומחבל הטבור 

"תאי גזע בוגרים ניתן לבודד מרקמות שונות והם שונים זה מזה, עיקר מקורם הוא מרקמת מוח העצם ומחבל הטבור, למשל, קיימים תאי גזע המטופוייטים", האחראים על ייצור שוטף של תאי הדם השונים. תאי גזע דומים, ניתן לבודד מדם חבל הטבור מיד לאחר הלידה.

• שימור הדם הטבורי

דם חבל הטבור (הנשאר בשילייה לאחר הלידה) מכיל תאי גזע "צעירים" ואיכותיים, ולכן משמש כמקור אלטרנטיבי של תאי גזע להשתלת מוח עצם במחלות שונות. תאי גזע אלה, במקרים מסוימים מתאימים להשתלה גם כשאין התאמה מושלמת בין התורם לחולה ובכך הם משמשים את כלל האוכלוסייה.

• סיכום

אפשר לזהות דימוי רב בין המחקר הרפואי המודרני על אותן התאי גזע המופלאים שנחשבים על פיו כאבני יסוד של האדם, לבין דברי המהר"ל הנ"ל שרואה בהם כללות ויסוד למציאות האדם: "כי הטבור שהוא השורר… הוא תחילת בריאת האדם". כמו כן גם דברי הרב המחבר "תוכחות מוסר", הרואה בבני המעיים ובעצמות חשיבות עליונה ומוקד עיקרי להחלמה ולהתחדשות גוף האדם בזכות עסק התורה, תואמים את תפיסת הרפואה. מופלאים הם המשלים של שלמה המלך שנאמרו וסודרו ברוח הקודש, ושידעו להשכיל מראש את עומק תהליכי הבריאות הגופנית והנפשית של האדם. לפנינו יש עוד חקירות רבות כדי להבין כללותם לעומקם ולאשורם.

• התחדשות וחיזוק הבריאות כתוצאה מלימוד התורה וממיעוט אכילה

כתב הרב (ג, ח): "הצער לבני מעיים מסבת אכילתו פת במלח ומים במשורה, שהמעיים מצטמקין ומתכווצים ממיעוט האכילה והשתיה". נברר מה ההשפעה של אותו אורח חיים על פי המחקרים הרפואיים החדשים המבררים את הערך של מיעוט האכילה על בריאות האדם.

• סיכום המחקרים

מתברר באופן חד משמעי שבעולם החי כולו יש תועלת בצמצום משמעותי של האכילה, וכן בניהול של צומות לפרקים, עד כדי הכרח בהם לשמירת ולהטבת הבריאות. תועלת זו אינה ניתנת להשגה בדרך אחרת. ריכזנו את התוצאות המובהקות של מאות מחקרים: 

(א) האטת תהליכי הזדקנות וסיבותיהם, (ב) אריכות ימים, (ג) ירידה במשקל יתר, (ד) ויסות רמת הגלוקוז בדם, (ה) ירידה בהיקף ובחריפות התהליכים הדלקתיים בכל רקמות הגוף כגון דרכי העיכול, כבד, דרכי השתן, (ו) שיפור בעמידה בלחצים (סטרס), (ז) זירוז ושיפור של תהליכים של מערכת החיסון, (ח) הפחתה במחלות לב ובמחלות דגנרטיביות של מערכת העצבים, (ט) ירידה משמעותית בגידולים ממאירים ותועלת משופרת של הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, (י) החלמת מיטבית של מחלת האסטמה, של מחלות אוטו-אימוניות, דלקות פרקים וכן של נזקים מוחיים, (יא) שיפור הקוגניציה, ושיפור הערכים בבדיקות דם ובתפקודים פיזיולוגים רבים. 

• השוואה בין המחקרים למציאות של עמל בתורה

כמובן שאין במחקרים אלו התייחסות כל שהיא אל האיש שעמל בתורה ושבו זמנית נוהג במיעוט אכילה. ברור שזו הייתה נחלת רוב העמלים בתורה למשך כל תולדות עם ישראל ובמיוחד בגלויות הרבות והקשות. אם מפני הכרח המציאות, מתוך עוני וקשיים להשיג מזונם, ואם מתוך רצון לשמירה על מותרות הפה. עם ישראל שילב דה-פקטו בו זמנית עמל תורה ומיעוט אכילה, ודברי הרב דלעיל מציגים זאת היטב.

לסיכום, תוספת בריאות ומניעת המחלות, בעם ישראל, נובעות בראש ובראשונה בברכה ובהשגחת ה' על אוהבי ולומדי תורתו. יחד עם זאת, בזכות הנהגת החיים והבריאות של עם ישראל בצניעות ובצמצום, גם הגוף של כל יהודי זוכה לחיזוק ולהחלמה משמעותית מכל נזקי החיים. ויתקיים בנו הפסוק: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול".

•  אברים פנימיים ויראת שמיים פנימית

לקראת סיום, נעלה כאן מספר יסודות המרחיבים את הבנת הנושא:

• "ברכת המעיים"

מידת הצניעות ומידת צמצום המותרות הקיימות בעם ישראל, תואמות וגם משתקפות בהנהגת בריאות הגוף ותפקודיו. וכשם מערכות הגוף ותפקודי המוח של תלמידי חכמים שונים משאר בני אדם, כמו כן, במידת מה, מתקיים השוני בכלל עם ישראל שמתברך בארצו. על כך נלמד בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, ה. ורש"י שם) "ואכלתם לחמכם לשובע": "אוכל קימעה והוא מתברך במעיו", ובעל הטורים (ע"פ תו"כ): "לשובע בגימטריא אפילו אוכל קימעה". ואור החיים הק': "זו ברכת המזון בבטן, כאומרם ז"ל (בתו"כ) אוכל קימעה ומתברכת במעיו".

• תכלית השלמות והדרך אל השלמות

השׁורר והעצמות (מח עצם) אינם אברים בולטים וגלויים כדוגמת איברי החושים או הגפיים. יתר על כן, הם יותר נסתרים מהלב או מערכות הנשימה, השתן והרבייה. מעלתם ותפקידם הוא להכין את התשתית לחיי האדם ולתמוך בהם. הם התשתית והראשית לכל פעולות הגוף, והם מעבדים את המזון וממנו יוצרים חיות, אנרגיה והגנה. הם אינם ההופעה והתכלית הסופית של חיי הגוף, ובשל כך הם נחשבים במעלה נמוכה משאר אברי ותפקודי הגוף, אבל הם עיקר ההכנה, התשתית והדרך אל הופעת החיים. 

מתוך התבוננות בדברי הראי"ה קוק ע"ה (אורות התורה ח, ה1) שנאמרו לכאורה בהקשר אחר, והוא 'על הדרך לתכלית רוחנית', נבין ביתר עומק את ערכם של אברים אלו, ומדוע שלמה המלך מייחס להם שפע של החלמה, בריאות וחיות:

"לא בעצם השגת התכלית של השלמות הרוחנית הוא עיקר הפלא שבו, כי אם באופן ההגעה אליה ע"י הדרכים המיוחדים להשגתה. על כן צריך שיברר האדם לעצמו מה הנה הדרכים, שעל ידם יהיו ציוריו הפנימיים עומדים במעלה טובה, שהם גורמים שיהיו מתעלים כל מעשיו חפציו ורגשותיו, ובהם ידבק. וכן בלימוד תורה, שבכללותו הכרחיותו כלחם לגוף, וביותר לימוד הצד העיוני שבא שהוא העיקר המרומם את הנפש…. כי דווקא ההערה על האמצעיים, שהם לכאורה נמוכים מעצם התכלית, צריכה היא השפעה יותר גדולה מההערה על דברי התכלית. כי בטבע, הנפש היא נמשכת אל התכלית יותר מל האמצעיים, וגם הדמיון לא יחלוק על ערך עצם התכלית של השלמות כי אם על האמצעיים. מתוך חסרון השגתו והפסד סברתו שאפשר להשיג את התכלית גם בלעדם, ורק ההוראה העליונה, המבוררת ומושכלת, צריכה להעמיד על האמת של הכרחיות האמצעיים ויקרת גודל ערכם…".

דברי הרב מחזקים את התפיסה הישראלית שהאמת השורשית העליונה מוכרחת להשתלשל ולהשתקף בכל רבדי החיים, הן בלימוד התורה, הן בתפקוד הגוף, ואף במקומות בהם ישנה עכירות החומר. שלמה המלך ברוח קדשו בצירוף עמלו בתורה, במשליו העמוקים זכה וזיכה את עם ישראל להבנה מערכתית ומקבילה זו. אין ספק שענין חיבור הקודש והחול בכלל, והפצת נושא זה בפרט בספרי שלמה המלך ע"ה, נובעים מעצם הופעת המקדש והשכנת השכינה בארץ. במקדש ה' נפגשים כל מדרגות החיים: מקודש קודשים עד דם הקורבנות והלב הנשבר של העולים אל המקדש. במקדש נפגשים הדרכים והנתיבות עם התכלית. המקדש בעצמו הוא גם תכלית וגם דרך, כי לעתיד לבא הוא וקדושתו יתפשטו על כל העולם, כשם שהקדושה בארץ ישראל מסוגלת להופיע על כללות הנפשות והגופים.

 "שלושה שותפים באדם… האב נותן הלובן\ עצמות\מוסרים המעמידים האדם על תכליתו, האם האודם\בשר\תורה… למעשה המוסר ותורת האם שמשפיעים חיים בילד מתחילתו הם גם השורש של רפואת האדם.